אמא של מוחמד מנצרת בראיון סוער ברדיו 102

אמו של מוחמד התייחסה לוידאו של הנער בן ה-19 מנצרת שקרא לחוטפים לשחרר את החטופים, לפני זמן קצר בתוכנית "שרון גל בבוקר" המשודרת ברדיו תל אביב 102FM. אמו  היא טוענת "זה הגיע לשטחים, למדינות ערב קיבלנו איומים מהשטחים ומדינות ערב.,על מה זה? אין לו זכות להגיד מה שהוא מרגיש? הרים דגל ישראל? אז מה? אז שמי ירים? מה הוא ירים דגל ירדן? אני היחידה שמודאגת, אני היחידה שתומכת בו ותדע לך המדינה אכזבה את מוחמד."

לפני זמן קצר התראיינה אמו של מוחמד מנצרת ב"תכנית "שרון גל בבוקר" ברדיו תל אביב 102FM, והגיבה על סרטון של בנה שבו כינה את חוטפי הנערים ואף את אנשי הרשות טרוריסטים, וזכה לאלפי תגובות זועמות." הוא בא אליו ורץ, הוא אמר תוריד את זה אחרי 8 חודשים ניתוק, הוא לא רוצה שיכנס בזה, לא רוצה, אז איפה הטעות?

חזרתי הביתה בעל הבית שאני מושכרת אמר תפתחי את הדלת של הבן שלך, לא מקובל עלי דגל של המדינה שיתלו אותו בחדר, זה הבית שלי. סליחה? זה זכות, אני יכולה לשים מה שאני רוצה, גם זה דגל של מדינה שלי. הוא אומר לי זה שורף לי את הלב שאני רואה את הדגל, תתביישו, בושה וחרפה".

"שלום, הבן שלי מאוים וזה איום, זה לא זמני אני יודעת על מה מדובר, ממש קיללו אותו כאילו זה האיוב של כל האוכלוסייה הערביה. הם לא התחשבו שהוא ילד בן ,17 הם לא כיבדו את דעתו, כל אחד יש זכות להגיד מה שהוא מרגיש, ככה הוא מרגיש. גם הוא לא אמר משהו נוראי, הוא לא איים, לא הרג, לא האשים, לא בוגד, אמר תשחררו את הילדים שלנו, כי הוא מרגיש, כי שי לו חברים יהודים. כל החברים שלו והוא לומד ביניהם הוא מרגיש בן אדם. זה גם לא עניין של יהודי וערבי, איפה אנחנו נמצאים שיענישו אותו ככה? מה אין לנו זכות לדבר? מה גזר דין מוות עליו עכשיו?

מה אני אסתיר אותו כל החיים? איפה אני אסתיר אותו?

זה הגיע לשטחים, למדינות ערב קיבלנו איומים מהשטחים ומדינות ערב? על מה זה? אין לו זכות להגיד מה שהוא מרגיש? הרים דגל ישראל? אז מה? אז שמי ירים? מה הוא ירים דגל ירדן? אני היחידה שמודאגת, אני היחידה שתומכת בו ותדע לך המדינה אכזבה את מוחמד".

שרון גל: "אני מבין שנעצרו גם קרובי משפחה בחשד שהתכוונו לפגוע בו בעקבות הסרטון שהוא פרסם, אחד קרוב מאד ואנחנו מנועים לומר את שמו בשלב הזה".

אמא של מוחמד: "הוא בא אליו ורץ, הוא אמר תוריד את זה אחרי 8 חודשים ניתוק, הוא לא רוצה שיכנס בזה, לא רוצה, אז איפה הטעות?

חזרתי הביתה בעל הבית שאני מושכרת אמר תפתחי את הדלת של הבן שלך, לא מקובל עלי דגל של המדינה שיתלו אותו בחדר, זה הבית שלי. סליחה? זה זכות אני יכולה לשים מה שאני רוצה, גם זה דגל של מדינה שלי. הוא אומר לי זה שורף לי את הלב שאני רואה את הדגל, תתביישו, בושה וחרפה.

אני לא בוגדת, אתה יודע מה? אני לא פוחדת. יתנו לי גזר דין מוות? שיהרגו אותי! תשמע המצב לא קל אני לבד עם הבן שלי אין לי אף אחד. זה הבן שלי, אני תומכת בו, הוא לא בגד ולא הרג. זה המדינה שלנו והדגל שלנו, אני לא בוגדת, ומי שישמע אותי ישמע, אני לא הרגתי, אני לא האשמתי ואני בטוחה שכל הערבים יודעים שזה האמת והם פוחדים להגיד.

כל אחד יש לו זכות דיבור ומה להרגיש.

זה הרגשה שלי.

אתה יודע מה? אולי אני חינכתי את הבן שלי להילחם לצדק, הבן שלי קם והיה אמיץ לדבר. אני בחיים לא דיברתי ככה

אולי בפנים הרגשתי, אבל לא העזתי. היה לו את האומץ. עד מתי אני אסתיר אותו? יאללה תגיד לי אתה.

את האמת שלא ידעתי אני ראיתי את זה מאנשים והופתעתי, אבל לא הופתעתי מהרגשות שלו,. הפתעתי שזה התפרסם, אולי הוא עשה בפייסבוק בדף שלו, הוא לא חיפש פרסומת ולא כלום. הוא סה"כ ילד, עוד לא בן 17 והוא מרגיש את זה והוא רצה לשדר את זה, יש לו תקווה, שיכול לשכנע, יכול שיעשה משהו, שישנה משהו. מסכן באמת,

הוא חושב שהוא יכול לשנות. הוא לא יודע שהוא חי בעולם כ"כ אכזרי שלא נותנים לו לדבר, מה שהוא רוצה ומה שהוא מרגיש, לצערי".